סדרת דימויים שצולמו במוזיאונים לטבע, ומראים את האופן בו מוצג הטבע, בעזרת פוחלצים, במוזיאון. בחלק מהמקרים מוצגות החיות במנותק מסביבתן, באופן המזכיר פסלים קלסיים. בחלק אחר מהמקרים ישנו ניסיון של המוזיאון לדמות מצב מתוך חייהן המשוערים של החיות, מעין הקפאה של רגע מתוך העבר. בשני המקרים, העובדה שהחיות מתות לא מפריעה לצופה לזהות בהן רגשות אנושיים, שלרוב קשורים בדימוי החיה, או בסיטואציה בה היא מוצבת. רגשות אלה הם כמובן השלכה של רגשות הצופה, שכן צבי שמח אינו מחייך, דב שמשפיל את ראשו אינו בהכרח עצוב ולביאה שטורפת זברה אינה אכזרית. האירוניה כאן היא כפולה, שכן חיות אינן מביעות או מחצינות רגשות בדרך בה בני אדם עושים זאת, ולא כל שכן חיות מתות. צילומי הפוחלצים מגבירים את האירוניה הזו עוד יותר. אם צלם הנשיונל ג'אוגרפיק שמצלם מרדף בטבע בין טיגריס לצבי מרחיק את הצופה מההתרחשות בדרגה אחת, הרי שכאן הצופה רחוק מההתרחשות בארבע או חמש דרגות. לא רק שהמרדף לא התרחש בטבע, הוא אפילו לא התרחש במוזיאון לטבע. הצופה מתבונן בצילום של שחזור של סצינה מתוך התרחשות שמעולם לא קרתה בין שתי חיות מתות.
Dead Nature - digital photographs, 2008
Photographs taken at various natural history museums - documenting the ways in which natural life is represented in museums. In some cases, the animals are displayed out of context, in a manner resembling classical sculptures. In others, a scene from the animal's assumed life is recreated. In both cases, the viewer usually tends to recognize emotions in the animal. These are, in most cases if not all, the viewer's own emotions reflected on the animal. A happy bear does not smile, and a tiger chasing a deer is not cruel. The irony is doubled when viewing photos of these recreated scenes. The photographs document a recreation of a scene that never happened between two dead animals.
חזרה back